נולד בשנת 1917 בארץ-ישראל והתגורר בחיפה. יוסף, שמשפחתו עלתה ארצה מכורדיסטן, היה איש "הגנה" מנעוריו ופרנס את משפחתו, אשה ושני ילדים, מעבודתו כנהג בקואופרטיב הסתדרותי. גם במרוצת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, כאשר ההתנקשויות בתחבורה היהודית היו מעשי יום-יום, לא חדל יוסף מעבודתו ודאג לאספקה סדירה של קמח ומצרכי מזון לעיר. ביום ז' באדר תרצ"ט (26.2.1939) בעודו עושה דרכו במשאית עמוסה שקי קמח מן העיר התחתית לעבר הדר הכרמל בהיותו מול תחנת הרכבת המזרחית, נזרקה לעבר המשאית פצצה ובהתפוצצות נהרג יוסף יחד עם עוזרו ראובן קפלן. אותו יום היה יום של התפרעויות רבות דמים בחיפה ובהן נהרג גם יהודי נוסף, פנחס בירם. השלושה הובאו לקבורה בהלוויה רבת משתתפים בבית הקברות החדש בחיפה. יוסף השאיר אשה ושני ילדים רכים.